הפגנת המחאה נגד אנאפוליס - הופעת הבכורה של מפלגת תחריר ברש"פ
ביום בו נתקיימה ועידת אנאפוליס, אשר שמה לה למטרה לחזק את הממלכתיות הפלסטינית לקראת הקמת מדינה, בשטחי הרשות הפלסטינית עצמה התחוללו הפגנות ענק נגד עצם הרעיון של מדינה פלסטינית. זאת הייתה היציאה הראשונה לרחובות של מפלגת השחרור האיסלאמית הקיצונית, "תחריר", אשר, לראשונה, העמידה במרכזה מטרה פוליטית עכשווית, ולא את עניין הכליפות. ההופעה הפומבית של תחריר הצליחה להוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים נגד וועידת אנאפוליס, בערי הגדה המערבית ועזה. בעוד שבגדה המערבית ההפגנות היו קטנות או בינוניות בגודלן, בחברון הן היו די גדולות ועשרות אלפי מפגינים הרעידו את מרכז העיר ואילצו את המשטרה להתעמת עמם תחת אש.
אף על פי שמשטרת אבו מאזן הוכחה כלויאלית וכמי שמסוגלת להתעמת עם קבוצת מתנגדים, הרי שבחברון המתח שנוצר בין כוחות הביטחון הפלסטיניים לבין מפגיני תחריר כמעט והביא להשתלטות המפגינים על משרדי הרשות הפלסטינית, מה שיכול היה להיחשב כ"תרגיל" לקראת השתלטות חמאס על הגדה המערבית.
ראשית דרכה של המפלגה
מפלגת תחריר היא בעלת תפוצה בינלאומית, המתרכזת בעיקר במרכז אסיה ובמערב אירופה. למרות שנוסדה על ידי הפלסטינים ועל אף שמנהיגיה, ה"אמירים", היו פלסטינים, המפלגה מעולם לא התעניינה בבעיה הפלסטינית לכשעצמה. מבט חטוף באתרי המפלגה באינטרנט מגלה שגם כיום העניינים העיקריים העומדים על סדר יומה של תחריר הם הבחירות בפקיסטן וה"רדיפות" נגד אסלאמיסטים בבריטניה.
מפלגת תחריר נוסדה בתקופת השלטון הירדני בארץ ישראל על ידי טאקי א-דין נבהאני, דרשן דתי במסגד אל-אקצה. הלה הביע צער על התמוטטותה של הח'ליפות העותומאנית וקרא לחדשה. עבור המונרכיה הירדנית, היה זה עניין רגיש ביותר מאחר וההאשמים היו בני בריתם העיקריים של הבריטים במלחמה נגד העותומאנים. אף על פי כן, רעיון החזרת הח'ליפות סחף אחריו במהירה מאמינים רבים והופץ ברחבי העולם הערבי ואירופה. משמעות המילה "שחרור" בשם המפלגה מכוונת כלפי הכופרים הערבים או התומכים במערב, ולא כלפי המערב או הציונות. מפלגת השחרור שמה לה למטרה לפתוח במערכה לא נגד המערב או ישראל, אלא נגד משטרים ערביים או מוסלמיים. זוהי הסיבה לכך שדאגתה העיקרית כרגע היא לא הכיבוש בפלסטין, אלא הבחירות בפקיסטן. אשר ל"פלסטין" - התנגדותה מכוונת לא כנגד ישראל, אלא כנגד אבו מאזן וועידת אנאפוליס. למרות שעד עכשיו המפלגה העדיפה שלא להתרכז ברש"פ, מאז ומעולם היו לה סניפים פלסטיניים חבויים, בעיקר בחברון, ובתפוצת החברונים בגדה ובמזרח ירושלים. לצד ההיבטים הגלובאליים של יעדי המפלגה, יש לה, אם כן, בסיס חזק של מאמינים בחברון ובאזורים הסובבים אותה - בית לחם, מזרח ירושלים, רמאללה ואבו דיס. האחרונה אף נחשבת למעוז של תחריר.
תנועת-האם של ארגוני הטרור
מנהיגה הנוכחי של תחריר, שייח' עאטה אבו רישטה, מגיע במקור גם הוא מחברון. אף שהמפלגה מסתירה את מקום הימצאו, הסברה הרווחת היא שהוא נמצא בלבנון. אבו רישטה מתקשר עם מאמיניו דרך דרשות המועברות באינטרנט. רבים מפעילי המפלגה במזרח הם בעלי אזרחות אירופית במטרה להגן עליהם מפני הטרדות משפטיות, הן מצד הפלסטינים והן מצד הישראלים. הם מעדיפים לשמור על המטה הראשי שלהם בירושלים מתוך כוונה לפעול תחת שלטון החוק הישראלי ולא תחת המשטר נטול החוק בגדה המערבית.
תחריר אינה דוגלת בג'יהאד ולכן לא ניתן להציגה כתנועת ג'יהאד עולמית. עמדתה כלפי הג'יהאד היא שרק לח'ליפה מוכר יש הסמכות להצהיר על ג'יהאד. כל עוד לא קיים ח'ליפה כזה, אף אחד לא יכול להכריז על ג'יהאד. בעיראק, לדוגמא, המפלגה נקטה בעמדה רשמית נגד הטרור שהפעילה אלקאעדה כלפי אזרחים ואפילו כנגד הכוחות האמריקניים. בתוך כך, תומכיה של תחריר הוכיחו שהם מסוגלים לעבור בקלות מהטפה לכליפות לפעילות ג'יהאדיסטית, כפי שקרה בבריטניה, שבה תנועת-בת של מפלגת תחריר - המוהג'ירון - הפכו לארגוני טרור ושלחו צמד מחבלים בריטיים לישראל במהלך האינתיפאדה כדי לבצע את הפיגוע בפאב "מייקס פלייס". גם חוליית הרופאים הטרוריסטים באנגליה, שניסתה לפגע בגלזגו, מוצאה מן התחריר. בתחילת דרכן, תנועות אלה ארגנו התכנסויות לזכר הח'ליפות העותומאנית. בהמשך, הן כבר החלו לחדד את מדיניותן המתנגדת לרש"פ וכעת המסר העיקרי שלהן הוא שאבו מאזן הוא משת"פ של "היהודים" וארה"ב.
שיתוף הפעולה בין תחריר לחמאס - סימן מבשר רעות
בימים אלו, נראה שלהופעתה של מפלגת תחריר ברש"פ מספר משמעויות: ראשית, בעוד המערב כולו מתגייס לקידום רעיון המדינה הפלסטינית, המפלגה מתנגדת אליו בתוקף וביכולתה אף להניע המונים לשלילת עצם הרעיון. התנועה אינה פלסטינית בהגדרתה, אלא עולמית: הנהגתה יושבת מחוץ לרש"פ והפקודות מגיעות מלונדון. שנית, המפלגה עלולה לפתח בגדה המערבית גרסה רדיקלית של החמאס, אשר תהיה פתוחה יותר להשפעות מצד אלקאעדה. כאמור, הדבר כבר אירע בבריטניה, עם הפיכתן של מפלגות בלתי מזיקות לכאורה לשלוחות ג'יהאדיות.
שיתוף הפעולה בין תחריר לחמאס נראה כמבשר רעות. ברמה העקרונית תנועת חמאס בעזה עדיין לא קיבלה החלטה להשתלט על הגדה. בהחלט יתכן שברגע שהחמאס ירגיש שהוא זקוק לבעלת ברית בגדה המערבית, מועמדותה של תחריר תילקח בחשבון.
למרות שתחריר מהווה אתגר גם לחמאס, הרי שבחברון שתי התנועות שיתפו פעולה. ניסיונם של תומכי תחריר להשתלט על משרדי הרשות הפלסטינית נלמד כעת, ללא ספק, על ידי החמאס כתרגיל לביצוע הפיכה גם בגדה. יש לזכור כי שני המחבלים הבריטיים שביצעו את הפיגוע ב"מייקס פלייס" צוידו על ידי אנשיו של מנהיג החמאס, עבד אל-עזיז רנטיסי , אשר בניגוד למדיניות קודמו שחוסל, שייח' אחמד יאסין, דגל בהצטרפות החמאס לגי'האד העולמי. כעת, יתכן שגורמים בחמאס יתחברו עם אנשי תחריר על מנת ליצור קשר עם הג'יהאד העולמי. קואליציה בין חמאס לתחריר עשויה להוביל להתפתחויות דומות שיפתחו הדלת גם לחמאס להצטרף לרשתות העולמיות של תנועות האסלאמיות הקיצוניות.
סיכום
ניתן לסכם ולומר שבעוד המערב נחלץ למאמץ גורף להקמת מדינה פלסטינית, בשטחי הרשות דווקא מתחולל תהליך הפוך, בו מפלגת תחריר, בעלת ההשפעה ההולכת וגוברת, מביעה התנגדות לעצם הרעיון. למרות שבתחריר לא גילו עד עכשיו עניין מיוחד בסוגיה הפלסטינית, כעת היא מתחילה לעורר את תשומת לבה של התנועה הקיצונית הזו. ברמה המקומית, חברון הוכחה כאזור הראשון שעלול להתנתק מרמאללה ברגע שהחמאס יקבל החלטה בעניין, שתאושר על ידי חברון. הדבר טומן בחובו סכנות בדמות הצטרפות החמאס למעגל הטרור העולמי של התנועות האסלאמיות.
למאמר המלא: http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=440&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=11370
ביום בו נתקיימה ועידת אנאפוליס, אשר שמה לה למטרה לחזק את הממלכתיות הפלסטינית לקראת הקמת מדינה, בשטחי הרשות הפלסטינית עצמה התחוללו הפגנות ענק נגד עצם הרעיון של מדינה פלסטינית. זאת הייתה היציאה הראשונה לרחובות של מפלגת השחרור האיסלאמית הקיצונית, "תחריר", אשר, לראשונה, העמידה במרכזה מטרה פוליטית עכשווית, ולא את עניין הכליפות. ההופעה הפומבית של תחריר הצליחה להוציא לרחובות עשרות אלפי מפגינים נגד וועידת אנאפוליס, בערי הגדה המערבית ועזה. בעוד שבגדה המערבית ההפגנות היו קטנות או בינוניות בגודלן, בחברון הן היו די גדולות ועשרות אלפי מפגינים הרעידו את מרכז העיר ואילצו את המשטרה להתעמת עמם תחת אש.
אף על פי שמשטרת אבו מאזן הוכחה כלויאלית וכמי שמסוגלת להתעמת עם קבוצת מתנגדים, הרי שבחברון המתח שנוצר בין כוחות הביטחון הפלסטיניים לבין מפגיני תחריר כמעט והביא להשתלטות המפגינים על משרדי הרשות הפלסטינית, מה שיכול היה להיחשב כ"תרגיל" לקראת השתלטות חמאס על הגדה המערבית.
ראשית דרכה של המפלגה
מפלגת תחריר היא בעלת תפוצה בינלאומית, המתרכזת בעיקר במרכז אסיה ובמערב אירופה. למרות שנוסדה על ידי הפלסטינים ועל אף שמנהיגיה, ה"אמירים", היו פלסטינים, המפלגה מעולם לא התעניינה בבעיה הפלסטינית לכשעצמה. מבט חטוף באתרי המפלגה באינטרנט מגלה שגם כיום העניינים העיקריים העומדים על סדר יומה של תחריר הם הבחירות בפקיסטן וה"רדיפות" נגד אסלאמיסטים בבריטניה.
מפלגת תחריר נוסדה בתקופת השלטון הירדני בארץ ישראל על ידי טאקי א-דין נבהאני, דרשן דתי במסגד אל-אקצה. הלה הביע צער על התמוטטותה של הח'ליפות העותומאנית וקרא לחדשה. עבור המונרכיה הירדנית, היה זה עניין רגיש ביותר מאחר וההאשמים היו בני בריתם העיקריים של הבריטים במלחמה נגד העותומאנים. אף על פי כן, רעיון החזרת הח'ליפות סחף אחריו במהירה מאמינים רבים והופץ ברחבי העולם הערבי ואירופה. משמעות המילה "שחרור" בשם המפלגה מכוונת כלפי הכופרים הערבים או התומכים במערב, ולא כלפי המערב או הציונות. מפלגת השחרור שמה לה למטרה לפתוח במערכה לא נגד המערב או ישראל, אלא נגד משטרים ערביים או מוסלמיים. זוהי הסיבה לכך שדאגתה העיקרית כרגע היא לא הכיבוש בפלסטין, אלא הבחירות בפקיסטן. אשר ל"פלסטין" - התנגדותה מכוונת לא כנגד ישראל, אלא כנגד אבו מאזן וועידת אנאפוליס. למרות שעד עכשיו המפלגה העדיפה שלא להתרכז ברש"פ, מאז ומעולם היו לה סניפים פלסטיניים חבויים, בעיקר בחברון, ובתפוצת החברונים בגדה ובמזרח ירושלים. לצד ההיבטים הגלובאליים של יעדי המפלגה, יש לה, אם כן, בסיס חזק של מאמינים בחברון ובאזורים הסובבים אותה - בית לחם, מזרח ירושלים, רמאללה ואבו דיס. האחרונה אף נחשבת למעוז של תחריר.
תנועת-האם של ארגוני הטרור
מנהיגה הנוכחי של תחריר, שייח' עאטה אבו רישטה, מגיע במקור גם הוא מחברון. אף שהמפלגה מסתירה את מקום הימצאו, הסברה הרווחת היא שהוא נמצא בלבנון. אבו רישטה מתקשר עם מאמיניו דרך דרשות המועברות באינטרנט. רבים מפעילי המפלגה במזרח הם בעלי אזרחות אירופית במטרה להגן עליהם מפני הטרדות משפטיות, הן מצד הפלסטינים והן מצד הישראלים. הם מעדיפים לשמור על המטה הראשי שלהם בירושלים מתוך כוונה לפעול תחת שלטון החוק הישראלי ולא תחת המשטר נטול החוק בגדה המערבית.
תחריר אינה דוגלת בג'יהאד ולכן לא ניתן להציגה כתנועת ג'יהאד עולמית. עמדתה כלפי הג'יהאד היא שרק לח'ליפה מוכר יש הסמכות להצהיר על ג'יהאד. כל עוד לא קיים ח'ליפה כזה, אף אחד לא יכול להכריז על ג'יהאד. בעיראק, לדוגמא, המפלגה נקטה בעמדה רשמית נגד הטרור שהפעילה אלקאעדה כלפי אזרחים ואפילו כנגד הכוחות האמריקניים. בתוך כך, תומכיה של תחריר הוכיחו שהם מסוגלים לעבור בקלות מהטפה לכליפות לפעילות ג'יהאדיסטית, כפי שקרה בבריטניה, שבה תנועת-בת של מפלגת תחריר - המוהג'ירון - הפכו לארגוני טרור ושלחו צמד מחבלים בריטיים לישראל במהלך האינתיפאדה כדי לבצע את הפיגוע בפאב "מייקס פלייס". גם חוליית הרופאים הטרוריסטים באנגליה, שניסתה לפגע בגלזגו, מוצאה מן התחריר. בתחילת דרכן, תנועות אלה ארגנו התכנסויות לזכר הח'ליפות העותומאנית. בהמשך, הן כבר החלו לחדד את מדיניותן המתנגדת לרש"פ וכעת המסר העיקרי שלהן הוא שאבו מאזן הוא משת"פ של "היהודים" וארה"ב.
שיתוף הפעולה בין תחריר לחמאס - סימן מבשר רעות
בימים אלו, נראה שלהופעתה של מפלגת תחריר ברש"פ מספר משמעויות: ראשית, בעוד המערב כולו מתגייס לקידום רעיון המדינה הפלסטינית, המפלגה מתנגדת אליו בתוקף וביכולתה אף להניע המונים לשלילת עצם הרעיון. התנועה אינה פלסטינית בהגדרתה, אלא עולמית: הנהגתה יושבת מחוץ לרש"פ והפקודות מגיעות מלונדון. שנית, המפלגה עלולה לפתח בגדה המערבית גרסה רדיקלית של החמאס, אשר תהיה פתוחה יותר להשפעות מצד אלקאעדה. כאמור, הדבר כבר אירע בבריטניה, עם הפיכתן של מפלגות בלתי מזיקות לכאורה לשלוחות ג'יהאדיות.
שיתוף הפעולה בין תחריר לחמאס נראה כמבשר רעות. ברמה העקרונית תנועת חמאס בעזה עדיין לא קיבלה החלטה להשתלט על הגדה. בהחלט יתכן שברגע שהחמאס ירגיש שהוא זקוק לבעלת ברית בגדה המערבית, מועמדותה של תחריר תילקח בחשבון.
למרות שתחריר מהווה אתגר גם לחמאס, הרי שבחברון שתי התנועות שיתפו פעולה. ניסיונם של תומכי תחריר להשתלט על משרדי הרשות הפלסטינית נלמד כעת, ללא ספק, על ידי החמאס כתרגיל לביצוע הפיכה גם בגדה. יש לזכור כי שני המחבלים הבריטיים שביצעו את הפיגוע ב"מייקס פלייס" צוידו על ידי אנשיו של מנהיג החמאס, עבד אל-עזיז רנטיסי , אשר בניגוד למדיניות קודמו שחוסל, שייח' אחמד יאסין, דגל בהצטרפות החמאס לגי'האד העולמי. כעת, יתכן שגורמים בחמאס יתחברו עם אנשי תחריר על מנת ליצור קשר עם הג'יהאד העולמי. קואליציה בין חמאס לתחריר עשויה להוביל להתפתחויות דומות שיפתחו הדלת גם לחמאס להצטרף לרשתות העולמיות של תנועות האסלאמיות הקיצוניות.
סיכום
ניתן לסכם ולומר שבעוד המערב נחלץ למאמץ גורף להקמת מדינה פלסטינית, בשטחי הרשות דווקא מתחולל תהליך הפוך, בו מפלגת תחריר, בעלת ההשפעה ההולכת וגוברת, מביעה התנגדות לעצם הרעיון. למרות שבתחריר לא גילו עד עכשיו עניין מיוחד בסוגיה הפלסטינית, כעת היא מתחילה לעורר את תשומת לבה של התנועה הקיצונית הזו. ברמה המקומית, חברון הוכחה כאזור הראשון שעלול להתנתק מרמאללה ברגע שהחמאס יקבל החלטה בעניין, שתאושר על ידי חברון. הדבר טומן בחובו סכנות בדמות הצטרפות החמאס למעגל הטרור העולמי של התנועות האסלאמיות.
למאמר המלא: http://www.jcpa.org.il/JCPAHeb/Templates/showpage.asp?FID=440&DBID=1&LNGID=2&TMID=99&IID=11370
